בשנים האחרונות אני נפגשת עם הורים רבים, חלקם מתגוננים בהגיעם לפגישה. ואני לא יכולה שלא להבין ללבם ולהתחבר אליהם. משהו קרה פה בעשור האחרון שאני נוכחת אליו. שינוי משמעותי בתחום הטיפול הרגשי לילדים. מצד אחד אני רואה את התפתחות התחום, את ההתפתחות והמודעות של ההורים. ההורים היום מודעים יותר לקשיים של ילדיהם, לדרכים בהן אפשר לפתור את הקושי. ההורים היום יודעים שאפשר להתייעץ כשקשה. מצד שני ישנו בלבול- מכיוון שישנם הרבה מקצועות טיפוליים, לא תמיד ברור עם מי כדאי להתייעץ. האם עם מרפאה בעיסוק? עם קלינאית תקשורת? עם מדריכת הורים או עם פסיכולוג?
ובנוסף, הדבר העיקרי שאני שמה לב אליו בעשור האחרון הוא רגשות האשמה של ההורים. על ההורים היום מופעל מין לחץ חברתי להיות "הורים מושלמים". ההורים אמורים להיות מכילים וקשובים מצד אחד, אך בעלי גבולות ברורים ואסרטיביים מצד שני. לכמה ביקורת על הורים אני נחשפת במדיות החברתיות. ואני זועקת- אנשים, חמלה. בבקשה. הורים היום מגיעים אלי מפוחדים, או מתגוננים ומוכנים לקרב. הורים היום מרגישים שאם לילד יש קושי, אז האשמה עליהם. אני היום יוצאת בקריאה חד משמעית- הורים, כולנו בני אדם! אתם ההורים של הילד היקר שלכם ואתם רוצים שיהיה לו טוב, נעים, מכיל. אתם רוצים שהוא ירגיש בטוח ואתם רוצים שהוא ילמד על הכללים ואת הנורמות החברתיות ויפעל לפיהן כדי שיהיה לו קל ונעים וטוב. ושוב אני חוזרת ואומרת- חמלה! אנא, אל תלקו את עצמכם, כיוון שאתם עושים את כל מה שאתם יכולים.
והנה, נתקלתם בקושי. הורים שמגיעים אלי לאחר שהבחינו בקושי, לא ראויים לנזיפה או בכלל לתחושה שמשהו שהם עשו היה לא טוב. כלל לא. הורים שפנו לייעוץ הם הורים שאכפת להם, הם הורים שעושים מה שביכולתם כדי לשפר ולעזור לילדיהם.
ולאחר הפנייה הנרגשת הזאת, החד משמעית, העטופה באמפתיה אמיתית וכנה, מתוך המקום ההורי שלא מושלם שלי (כן, כולנו אנשים), אני אשמח לכתוב על טיפול רגשי לילדים וייעוץ להורים. אתחיל מלספר על הייעוץ להורים או "הדרכת הורים" בשמה המקצועי הרווח. אני מעט מתנגדת לשימוש בשם זה ומעדיפה את המונח "ייעוץ הורי" או ליווי הורי", מכיוון שאינני מדריכה את ההורים כיצד להיות הורים. ההורים של הילד מכירים אותו טוב ממני ויודעים להיות הורים. אני בעצם מלווה את ההורים בתהליך לאור קושי ספציפי שעלה. בפגישות אלה, אנו מעלים את הקושי ומתבוננים בו מתוך כל מיני זויות ונקודות מבט. בפגישות אלה אוכל להסביר את הקושי מבחינה פסיכולוגית, לחשוב ביחד מה נכון לעשות לאור מחקרים פסיכולוגים ולאור האופי הייחודי של הילד, חוויות החיים היחודיות שלו ועוד. הדבר שונה מ"לקיטת טיפים" שונים מכיוון ש"החליפה" נתפרת בדיוק לאותו ילד ולאותה משפחה. הרגשות של ההורים גם הם חלק משמעותי מאד מן הפגישות. לעיתים תחושות שונות מעיקות ו"יושבות" על ההורים, הם מתקשים להתנתק בהם וכך מתקשים להיות רגועים ונינוחים ליד הילד בסיטואציות שונות. הפגישות מתקיימות ללא שיפוט וללא ביקורת, מתוך מקום אשר יכול באמת להתחבר לקושי גם של ההורים בסיטואציות אלה. ללא חיבור אמיתי וכנה לא תצליח להיות התקדמות ועבודה, כך שהחיבור והקשר הוא חשוב, קריטי ומהותי. אפשר לחשוב יחד ולהתכוונן למספר מסוים של פגישות טיפוליות – אפשר להתכוונן לחמישה מפגשים ולראות האם ישנה הקלה בקושי שעבורו הגיעו ואפשר לסיים, או להתכוונן למספר מפגשים רב יותר ולעבוד על הנושא לעומק או על מספר נושאים שקשורים זה לזה. הכל בשיתוף פעולה כמובן. גם כשהורים פונים אלי עבור טיפול רגשי לילד אני לרוב ממליצה על פגישות עם ההורים לפני ההחלטה אם להתחיל טיפול רגשי. במיוחד בגילאים הצעירים יותר. הסיבה היא שההורים הם כה משמעותיים עבור הילד ולרוב פגישות עם ההורים מביאות להקלה מהירה יותר בקושי. בפגישות עם ההורים אנחנו מחזירים להורים את ה"שליטה" במובן של הבנת הקושי, דרכים לפעולה מול הקושי. כך, ההורים יוצאים מחוזקים ומחזקים את הילד.
ובכל זאת, כאשר עולה הצורך לטיפול רגשי, או שההורים מרגישים שזהו הדבר הנכון ביותר עבור ילדם, כמובן שישנו גם מענה זה. בעצם בטיפול הרגשי, אנו יוצרים לילד מרחב משלו. מרחב בטוח אשר מנותק מכל הקשר, בו הוא יוכל להתבטא בכל דרך שירצה, ויקבל הכלה, שיקוף ותיקוף לרגשותיו. הטיפול מתבצע בגילאים הצעירים על ידי משחק. הילד משחק את הקושי שלו והפסיכולוגית משחקת בעצמה ונותנת מענה לרגשות שלו. בגילאים הבוגרים יותר, כשהילד יותר ורבאלי הטיפול נערך באמצעות שיח. המטרה של הפגישות נקבעת לפי השיחה עם ההורים, הקושי שהילד מגיע איתו ועוד. כמובן שאין טיפול רגשי ללא מטרה והדבר הנכון ביותר הוא מחשבה משותפת על מטרת הטיפול ופגישות תכופות עם ההורים לצד הטיפול על מנת לשקף להורים את התמות העולות בטיפול.
מתי פונים לליווי הורי/לטיפול רגשי לילד?
ישנם מוקדי קושי רבים בגיל הרך ובגילאי בי"ס (יסודי חטיבה ותיכון). קשיים נפוצים הינם: קשיי גמילה מחיתולים, קשיי התנהגות, קשיים חברתיים, קשיים בעקבות התמודדות עם קשיי קשב וריכוז וקשיים לימודיים, קשיים בקשר הבין אישי עם ההורים, קשיים בויסות הרגשי הכוללים התפרצויות זעם או שינוים קיצוניים במצב הרוח, ביישנות, פחדים וחרדות, התנהגויות מסכנות ועוד. הורים פונים גם כאשר הם רוצים להתייעץ לגבי אבחון של קשיי קשב וריכוז או לקויות למידה, או להתייעץ לגבי תכנית ספציפית בעקבות האבחון. לרוב, כאשר הטיפול והליווי ההורה מתבצע בצורה נכונה, התהליך גורם להורים ולילד להרגיש מועצמים, לרכוש תובנות שונות לגבי הילד, לגבי התנהלות הבית וגם לרכוש תובנות אישיות.