הנתיב לבריאות - ריקי לנגברג

עצות מועילות לשיפור ההתנהגות בהפרעת קשב (ADHD)

עצות מועילות לשיפור ההתנהגות בהפרעת קשב (ADHD)

לא קל להסתדר עם ילד אימפולסיבי חסר בגרות ותובעני עד בלי די. אפשר להציע טיפול התנהגותי שעוד לא יהיה כמוהו, אבל הוא לעולם לא יצליח כמו בספרי ההדרכה. ילדי ADHD אינם מתכננים את ההתנהגות הרעה, היא פשוט מתרחשת, ואחר כך הם מרגישים חרטה אמיתית. לא רואים חרטה כזאת אצל בעלי הפרעת התנגדות וסרבנות, הילד הסרבן עובר בכוונה את הגבול ונהנה מהסבל שהוא גורם. השימוש בטיפול התנהגותי בלבד לא יחולל נסים אם לא ניתן תרופות למקרים החמורים. בלי תרופות נוכל לצפות רק לשיפור קל אצל הילדים ולשליטה טובה יותר מצד ההורים.

השיטות המשמשות אותנו בהצלחה רבה בטיפול בילדים רגילים, אינן יעילות אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. כדי שטיפול התנהגותי יסייע לילד, צריך שיהיה קשוב לנאמר, יתכנן מראש, יזכור וישקול את מעשיו תחילה, וישאב מוטיבציה מתיגמולים. והרי אלה נקודות התורפה של ילדים בעלי הפרעת הקשב, שבעטיין קשה מאד להחדיר משמעת. הילד בעל הפרעת הקשב והריכוז שומע חצי הוראה ושוכח את היתר. אין הוא רואה את רצף האירועים המוביל אותו לצרות, אין הוא רואה איך א' מוביל אותו ל-ב' ול-ג' וכשמגיעים ל-ד' הוא כבר עמוק בתוך הבעיה.

התפיסה המודרנית של הפרעת הקשב והריכוז גורסת שיש חולשה בתפקוד האונה הקדמית, וזו גורמת לשליטה לקויה בהתנהגות לא נבונה. אצל ילד כזה הרעיון מגיע לחלק הקדמי של המוח והילד פועל מבלי לחשוב על ההשלכות של מעשהו. כאשר העדר השליטה בדחפים משבש את המשמעת, המצב מחמיר עוד יותר, כיוון שהילד איננו מגיב לחיזוקים ולתיגמולים. הילד הממוצע מסדר צעצועיו, מקבל עוגית שוקולד, מחייך ועושה זאת שוב. ילד בעל הפרעת קשב והפרעת התנהגות מקבל את העוגיה, מתלונן מדוע לא נותנים לו את עוגית השוקולד שהוא אוהב, ואחר כך מנדנד ומבקש עוד ועוד. בגלל הבעיות האלה של תכנון מוקדם, של עשייה ללא מחשבה תחילה ושל תגובה דלה לתיגמולים, קשה להתמודד עם התנהגות ADHD.

אצל רב ההורים מתחולל מפנה כאשר הם מבינים שמוטב לסגת ולא לתקוף את הילד על כל התגרות של מה בכך. אצל רבים מתחולל הנס כאשר הילד מקבל תרופה והופך לילד שחושב, מקשיב וקל יותר להגיע אליו. כל ההורים מתחזקים כאשר הם מבינים מהי הפרעת קשב וריכוז ויודעים שהם לא לבד. להלן רשימת הטכניקות לשיפור ההתנהגות:

שגרה, מבנה, עקביות – כל בני האדם נינוחים יותר כאשר הדברים צפויים וכאשר הם יודעים איפה הם עומדים. הצורך בסדר חשוב פי כמה וכמה לגבי ילד בעל הפרעת קשב וריכוז והפרעת התנהגות, שזקוק למסגרת קבועה כדי לארגן את סדר היום. הוא מתעורר בזמן מסוים, מסדר את חדרו (במקרה הטוב) מתלבש, אוכל ארוחת בוקר, מצחצח שיניים, והולך לבית הספר. אם שיווי המשקל משתבש בגלל גורם כלשהו – אולי הלך לישון מאוחר בלילה, או מורה מחליף, או באו אורחים לכיתה, גורמים אלה מוציאים אותו משיווי משקלו. על מנת לקבל שלווה כלל ראשון לשמור על שיגרה.

הילד צריך להיות קשוב – בין שמאלפים פילים בקרקס, ובין גידול פעוטות או ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, שום דבר לא יקרה עד שאלה יהיו קשובים. יש לדבר אל הילד במישרין, בצורה ברורה, לפנות אליו בשמו. להביט לתוך עיניו בהתלהבות. אם הילד קטן ואינו עומד במנוחה ונע מצד אל צד, יש להחזיק בידיו ולכוון את פניו אל מול פני המדבר. כשמדובר בילד גדול, יש לעמוד מולו פנים אל פנים ולגעת בו קלות. בגיל זה הילד מתנגד לאחיזה תקיפה, כי הוא רואה בזה פלישה לתחומו. אחרי יצירת קשר עין, יש לתת הוראה פשוטה וברורה, יש לעשות זאת בצורה הדרגתית, שלב שלב. אם נדבר וננדנד ונצעק כאשר הטלוויזיה פועלת ברעש לא נצליח להגיע לשום דבר. אם הילד איננו עוין יש לבקש ממנו היזון חוזר כדי לוודא שהמסר נקלט. הסוד של תקשורת מוצלחת הוא קשר עין, מילים פשוטות, התלהבות והוראות הניתנות בשלבים.

להתעלם מדברים של מה בכך – ההורים אינם יכולים לעצור בעד עצמם. הילד מנופף מולם בבד אדום, והם מגיבים כמו שוורים. אם רוצים להצליח בתקשורת עם הילד רצוי לא לעשות עניין מדברים של מה בכך. אם הילד מלכלך, מרעיש כשהוא שותה מהכוס, או מפיל גרגר אפונה על הרצפה בעת ארוחת הצהרים, ניתן להבליג כי חשוב לסגת אחורנית ולעסוק רק בקרבות גדולים.

לדעת מה מעורר בעיות – יש אירועים הרסניים שהם כמו חומר נפץ למשמעת: מסיבות ילדים, הליכה לישון בשעות מאוחרות, מחלות, אורחים, שהייה אצל קרובים וכל שינוי בשגרה. לא תמיד אפשר להימנע מכל אלה, אבל כשצופים אותם מראש, קל יותר להתמודד איתם.

זמני ביניים – רב ילדי ADHD מתמודדים עם הסדר של הכיתה ועם המהומה של ההפסקה בחצר, אבל אין הם מצליחים להתמודד עם פרק הזמן שביניהם. הם מסתערים על החצר כמו חיות ששוחררו מהכלוב, ואם הם מסתבכים בצרות, זה קורה בדרך כלל בחמש הדקות הראשונות. כאשר בם חוזרים לכיתה הם האחרונים שמצליחים להירגע, להתיישב ולהתרכז. ההורים והמורים חייבים להכיר את הרגישות הזאת ולעמוד על המשמר לגבי "זמני ביניים" אלה.

קשוח יותר מדי ואולי פחות מדי – הגישה לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז צריכה להיות עדינה, אם כי לעתים עולה השאלה אם לא תהיה זו מתירנות רבה מדי. מצד אחד רואים את ההורים הבלתי מתפשרים, הנוקשים המגדלים ילדים סרבנים ועוינים. ומצד אחר ישנם ההורים המתירנים שוחרי השלום, שנשארים קרובים לילדיהם המתנהגים פחות טוב. אין נוסחה מדויקת אך חייבים לקבוע כמה כללים נוקשים. התשובה היא (אולי) 90% - טיפוח, 10% - קשיחות.

ילדים זקוקים לכללים – אין צורך לנהל את הבית כאילו היה מחנה צבאי, שבו יש הוראות ונהלים על כל צעד ושעל אולם יש מקום למסגרת קטנה וסבירה של כללים. את הכללים האלה יש לקבוע מראש, באווירה רגועה ולא תוך כדי מריבה לוהטת. צריך שהכללים יהיו פשוטים, הוגנים, מועטים ומובנים היטב לדוגמא: "לא אוכלים חטיפים לפני ארוחת ערב", " אתה יכול לקפוץ על המקפצה ולא על המיטה", "אתה לא מפריע לאחותך".

יש לכפות את הכללים – כאשר מפרים את אחד הכללים, יש לחזור עליו בבהירות ואחר כך לכפות אותו. אסור אף פעם להיות נוקשים ואגרסיביים, אך שום נדנוד או מחאה לא ישנו את ההחלטה. קובעים את הכלל, מזכירים אותו לילד, ופועלים לפיו.

להימנע מויכוחים – כאשר הויכוחים ישולבו באולימפיאדה, ילדים אלה יגרפו את כל המדליות. לוויכוחים ולדיונים עם ילד ADHD אין כל טעם, אלה הם דיבורים לא הגיוניים. אל תתווכחו. לעולם לא תנצחו והוויכוח רק ימרר את חייכם. קיבעו את הכלל ועימדו על שלכם.

מנעו הידרדרות – יש הורים שיוצאים מהכלים במידה כזאת, שהם הופכים כל עניין פעוט לסכסוך גדול. ברור שיש דברים מרגיזים, אבל לא כדאי להוסיף שמן למדורה. כדאי לשמור על קור רוח, לדבר בקול ענייני ולחזור על הכלל כאילו הוא תקליט שבור.

אחת, שתיים, שלוש, קסם – הסבים והסבתות היו משתמשות בשיטה זו ומסתבר כמועילה. הספירה היא טכניקה ישנה ובדוקה, שנותנת את מעט המרווח הדרוש כדי למנוע סירוב מתוך רפלקס. אתם מכריזים על הכלל ואומרים: 'אחד', מחכים חמש שניות, 'שתים', מחכים עוד חמש שניות ו-'שלוש' ואז פועלים.

הפרדת כוחות פסק זמן – כשהדברים יוצאים מכלל שליטה וההתנהגות עוברת גבול מסוים, לא נשאר מקום להיגיון. עכשיו צריך לסגת ולהשיג פסק זמן. פסק זמן מאפשר להציל את המצב מהידרדרות. מפסיקים לשים לב אל הילד ולהקשיב לו. אפשר לבחור עבור הילד פינה שקטה, כיסא מסוים, מקום בחדר מסוים. לתת שם פשוט: "הכסא", "החדר". פסק הזמן הזה נמשך כדקה. אפשר לאמץ טכניקה זו כמה שאפשר. אחר שחלף פסק הזמן, מחזירים את הילד גם אם לא הביע חרטה גלויה. כדי שפסק הזמן יצליח צריך להימנע מכעס ומוויכוחים, ולא להיענות לקריאותיו של הילד. כשפסק הזמן נגמר, פותחים דף חדש. יש הורים שאינם נותנים פסק זמן לילד, אלא הם עצמם לוקחים פסק זמן בחצר או אפילו מסתגרים בחדר השינה. אולי זה נשמע מטורף אבל אם זה עובד ופועל שיהיה.

הכינו תוכנית גיבוי – למומחים שכותבים ספרים קל לדבר על כללים, על ספירה ועל פסק זמן, אבל במציאות הילד מביט אל תוך עיניהם של הוריו ומסרב בכל תוקף. זה הזמן להשתמש בתוכנית גיבוי. ההורים נשארים שקטים, מדברים בקול חדגוני ונותנים לילד ברירה: "אני מבקשת ממך ללכת לחדר שלך", "לא". "אם תלך עכשיו, תוכל לראות את משפחת סימפסון, אבל אם תחליט לא ללכת אין טלוויזיה בערב". היכולת לבחור משאירה מקום לתמרון ומפחיתה את הסיכון של סירוב אוטומטי. יש לזכור אצל ילדים עוינים בעלי הפרעת התנגדות וסרבנות, כל טכניקה שהיא תצליח פחות.

עודדו התנהגות טובה באמצעות פרסים – החוק הבסיסי של הטיפול ההתנהגותי אומר: אם התנהגותו של הילד משתלמת לו, הוא יחזור עליה ואם לא – היא תעלם. לרוע המזל קל לעודד התנהגות רעה בדיוק כמו טובה. אם ילד קטן אומר מילים גסות, עושים מזה עניין ועד מהרה הוא חוזר עליהן שוב ושוב. ילדי ADHD מאבדים עניין מייד או שהם מעלים את המחיר. כיוון שכך הסוד של שינוי ההתנהגות הוא לתת פרסים קטנים לעתים קרובות. כדי לעודד התנהגויות טובות אפשר להשתמש בפרסים מוחשיים, מילוליים או מצטברים. פרס מוחשי הוא דבר מה הניתן למימוש, כמו: כסף, אוכל או זכות מיוחדת. פרס מילולי מתבטא בשבחים, בהתלהבות, בהבעת גאווה. פרסים מצטברים הם אוספים של בולים, של כוכבים, או של אסימונים שנותנים אותם לילד אחרי פרק זמן קצר של התנהגות טובה, ובסופו של דבר, הם מצטרפים לפרס גדול. פרסים מוחשיים ומילוליים מאבדים יעילותם, אלא אם כן הם מיוחדים במינם ואם חוזרים עליהם כסדר. כאשר נותנים פרס במשך זמן רב, יש לשנותו כי השינוי מונע איבוד עניין או מונע את הילד מלהגביר את דרישותיו.

ענישה – אנו עוסקים בעיצוב התנהגות באמצעות עידוד, תשומת לב, ותיגמולים, אבל עדיין נשאר מקום לשימוש מוגבל בענישה. כבר הזכרנו את "פסק הזמן". "פסק הזמן" גם מעניש וגם מרגיע, כיוון שמרחיקים את הילד ממוקד תשומת הלב וההתעניינות לפרק זמן קצר. כאשר מענישים יש לנהוג בזהירות רבה, כיוון שקל להיסחף הרבה יותר מכפי שאנחנו רוצים. הילדים מתבלבלים כאשר מענישים אותם פתאום באופן בלתי צפוי הם עלולים לפרש שלא כהלכה את רצף האירועים, ורק לראות את הכעס של אבא. יש הורים שמשאירים את הקומקום במצב של רתיחה, מזכירים לילד כל הזמן מה הוא עשה אתמול. חייבים להרפות מבעיות העבר.

הסכנות שבמכות – גם מכות קלות ביותר נחשבות כיום לא תקינות מכל בחינה, אבל במציאות זה עדיין קורה. למכה יש אולי השפעה כלשהי על ילד טוב וצייתן, אבל הוא יושפע בעתיד מכך. כשמדובר בילד קשה שלא ניתן למתנו בשום דרך, מכות אינן עוזרות ויש בהן משום סכנה. הסכנה העיקרית היא הידרדרות המצב ועוינות. מכים את הילד, הילד נשאר בעצבנותו, מכים חזק יותר והילד נעשה סרבן יותר ועד מהרה מאבדים את השליטה. ככל שמשתמשים בכוח, כך גובר כעסו של הילד. עוינות ושנאה אינן תורמות ליחסים כלשהם.


הקשר התזונתי להיפראקטיביות

 
הטיפול הטבעי משפר את יכולתו של הילד לקשב וריכוז וכן מפחית אי שקט ע"י שינוי תזונתי, פורמולות צמחי מרפא, תוספי תזונה וכן תמציות פרחי באך בהתאם לצורך. הורים רבים מדווחים על שינוי מהותי של התנהגות הילד תוך זמן קצר. 
צרו קשר לתיאום פגישה 054-8091279


 

חזרה להפרעות קשב וריכוז >>


 
צור קשר
* שם:
*אימייל:
* טלפון:
טלפון נוסף:
  טקסט חופשי:
* שדות חובה
צור קשר




הרשמה לניוזלטר
הרשמו וקבלו חינם עדכונים בנושאים: תזונה, הרזיה, בריאות ומניעת מחלות, טיפים ומתכונים הקשורים לצליאק.

הכניסו את שמכם ואת המייל שלכם למטה
שם:
* מייל:
* שדות חובה





באותו נושא
עיצוב, בנייה וקידום אתרים לול שיווק ברשת